עצות והדרכות

הלימוד מניתוח שיניים

...קבלתי מכתבו מי"ז טבת, בו כותב ראשי פרקים מחייו ומסדר לימודו עד עתה.

ולפלא שאינו מזכיר אם יש לו שיעור בלימוד החסידות או מוסר, אשר אם בכל הזמנים הי' לימוד זה הכרחי, על אחת כמה וכמה בזמננו זה, דור דעקבתא דמשיחא, אשר גדולים בו ההעלמות והסתרים על ענינים דיראת שמים וקיום המצות מעשיות בפועל. ובפרט כשנמצאים במקום שאין שם הרבה יהודים חרדים. וחלק מההעלמות והסתרים הוא ג"כ הקושיות השונות ששואלים בעניני ההשגחה העליונה, והכוונה לא לתרץ הקושיות אלא למצוא אמתלא להקל בקיום המצוות, ולפעמים גם לתרץ על ידי קושיות הנ"ל רצון היצר הרע לפרוק עול מלכות שמים.

מובן שבמכתב קשה לבאר בארוכה כל הקושיות הנ"ל שאינם אלא בעצת היצר, ובפרט אשר, כאמור, רוב המקשים אין כוונתם לקבל התירוץ אלא למצוא אסמכתא ללכת בדרך עקלתון. עם כל זה אנסה בקצרה לבאר מה שהקשו לו שאיך אפשר להאמין בהשגחה פרטית, או בכלל שהקב"ה הוא אדון העולם ומנהיגו, בה בשעה שרואים, למשל, בהולנד בשנה שעברה ששטף הים חלק מהיבשה ונאבדו ר"ל כמה מאות אנשים נשים וטף, נוסף על ההיזק ברכוש ובנכסים.

וביאור הדבר הוא מדוגמא במקצוע אחר. יתאר לעצמו אדם שמעולם לא הי' בישוב, ונתגדל במדבר יחידי, ופתאום הביאוהו לחדר של רופא שינים, או של מנתח (כירורג), ורואה אשר ילד יושב על כסא וידיו ורגליו קשורות להכסא, והרופא שינים עוקר אחת משניו, והילד צועק בקול גדול, או בדוגמא של המנתח, רואה אדם קשור לשלחן באופן שלא יוכל לזעזע את אבריו להגן על עצמו או לברוח, ומנתחים אותו ושופכים את דמו. מובן מעצמו, שמי שאין לו כל ידיעה אם הרופאים הם אנשים בעלי יושר וצדק, ואין לומר שאין לו גם ידיעה בחכמת הרפואה, הרי תהי' אצלו החלטה גמורה שאלו האנשים המטפלים בילד או המנותח אינם אלא גזלנים שכל כוונתם לגרום כאבים גדולים ועצומים לאלה הנופלים בידיהם.

משא"כ אילו הי' לאורח זה הבא מהמדבר ידיעה באופני רפואה בגוף האדם, שלפעמים צריך לעשות ניתוח או לע[ק]ור שן מקולקלת, אף שבשעת מעשה הכאב גדול ביותר, כיון שעל ידי זה יצילו את האדם מיסורים ממושכים ואנושים ויהי' גופו בריא משך עשיריות שנים. ואפילו אם אין לו לבר נש זה כל ידיעה בחכמת הרפואה אבל בטוח הוא ברגש הצדק והטוב של רופא השנים או המנתח, הנה אף שהי' מצטער על הכאב של הילד או המנותח, אבל ברור הי' בעיניו שכדאי הכאב לשעה קלה בשביל התועלת לעשיריות בשנים.

והוא הדין בנידון דידן, אשר כל אחד מאתנו רואה מאורעות זמניים, המתחוללים משך איזה ימים, חדשים או שנים, ושוכח לגמרי אשר הנשמה היתה קיימת אלפים בשנים קודם לכן, וכיון שהנשמה נצחית תהי' קיימת גם לאחר זה לנצח, ואם על ידי יסורים של שעה קלה, קלה בערך הזמן דחיי הנשמה קודם מאורע זה ושלאחר מאורע זה, תבוא תועלת נצחית לכל הזמן העבר והעתיד, הרי לא לבד שלא הי' מערער על היסורים, אלא כלשון הנביא (ישעי' יב, א) הי' אומר 'אודך ה' כי אנפת בי'.

מובן שעדיין נשאר מקום לקושי' נוספת, למה בכלל סדר הבריאה הוא כזה שכדי לזכות לטוב צריך לעבור ענינים של לא-טוב, וכמו עקירת השן או הניתוח בדוגמאות הנ"ל, או בכללות יותר, מפני מה אין הקב"ה נותן לכל אחד ואחד כל צרכו במתנת חינם, בלי כל יגיעה מצד המקבל, ואדרבה, רז"ל אמרו לפום צערא אגרא, הרי מצד שהקב"ה הוא עצם הטוב לכאורה הי' צריך להשפיע כל הצרכים מבלי שהמקבל יעשה מה בזה? וגם ענין זה מבואר בארוכה בספרינו הק' ואין כאן המקום לזה.

והשי"ת יצליחו בתלמוד תורה ביראת שמים טהורה, מבלי להיכנס בפלפולים וקושיות, ויאמין בהוי' אמונה שלמה ותמימה שהוא עצם הטוב, ובמילא יש לסמוך בהחלט שכל דרכיו טובים וישרים והצור תמים פעלו, וילך לבטח דרכו, דרך התורה והמצוה, ובעומק יותר באים לעבודת הבורא בכיוון זה ובשמחה על ידי קביעת עתים ללמוד תורת החסידות.

בענין פרנסת אמו שתחי', מסרתי למשרדי לעיין אם אפשר לעשות דבר מה בזה, ויכתבו אליו.

בברכה.

(אג"ק ח"ח, אג' ב'תכג)

***